השעון שגדל איתי

  אני זוכר שכשהייתי בבית הספר היסודי, לעיתים קרובות איחרתי לשיעורים. עם זאת, ליום הולדת אחד, אבי נתן לי שעון דיגיטלי ואמר לי תמיד להיות דייקן ולהיות בעל מודעות לזמן. הוא קיווה שלא אאחר שוב לבית הספר. זו הייתה הפעם הראשונה שבאתי במגע עם שעון, והייתי נרגש במשך זמן רב. כמובן, ההתרגשות הזו גם הבטיחה שלעולם לא אאחר שוב לבית הספר, אבל זה סיפור לפעם אחרת. השעון הראשון שלי היה דיגיטלי; הוא ליווה אותי לאורך שנות בית הספר היסודי שלי והעניק לי הבנה ראשונית של הזמן.

　　מוצרים אלקטרוניים מתיישנים במהירות, ושעונים דיגיטליים אינם יוצאי דופן. כשהגעתי לתיכון, מכיוון שהלימודים שלי הלכו די טוב, אבי נתן לי שעון נוסף. אני עדיין זוכר בבירור שזה היה שעון Fiyta; העיצוב היה מינימליסטי מאוד והוא הציג את הזמן בצורה מדויקת מאוד. רק מאוחר יותר למדתי שזה היה שעון קוורץ. בהשוואה לשעון דיגיטלי, לשעון קוורץ יש אורך חיים ארוך הרבה יותר. שעון ה-Fiyta הזה נשאר איתי עד שנכנסתי לאוניברסיטה והתחלתי לעבוד. כמובן, היכולת להשתמש בו כל כך הרבה זמן נבעה גם מהתחזוקה היומיומית שלי. עד אז, כבר הייתה לי הבנה מסוימת בשעונים והתחלתי להוקסם מהם יותר ויותר.

　　אחרי שהתחלתי לעבוד והרווחתי את הסכום המשמעותי הראשון שלי, הדבר הראשון שעשיתי היה לקנות שעון שווייצרי. הסיבה שבחרתי בשעון שווייצרי היא ששווייץ היא מולדת שענות; שעונים שווייצריים אינם רק מצוינים באומנות הכנתם אלא גם מייצגים שאיפה לטעם אמנותי. באותה תקופה, ראיתי רק Rolex לנגד עיניי, והוצאתי את כל המשכורת שלי כדי לרכושRolexRolex, מה שאמר שהייתי צריך לחיות בצמצום במשך זמן רב לאחר מכן רק כדי לסגור את החודש. אני בהחלט מתגעגע לאותה פזיזות נעורים; פשוט הייתי אימפולסיבי בלי יותר מדי דאגות. התייחסתי ל-Rolex הזה כמו אל אוצר ושמרתי עליו בקפידה; כשלא ענדתי אותו, הייתי מניח אותו בזהירות חזרה בקופסה שלו לשמירה בטוחה.

　　עד השנה, ה-Rolex ההוא, שנרכש עם הסכום המשמעותי הראשון שלי, עדיין שוכב בשקט בקופסה שלו. אני לא עונד אותו בקלות כי יש לו משמעות הנצחה רבה. כיום, אני מחזיק ביותר משעון אחד, ובין אם מדוברIWCב-IWC, אוOmegaב-Omega, כולם הפכו לשאיפה שלי בשעונים. שעון הוא כמו חבר ותיק של שנים רבות, המלווה אותי בשקט, מזכיר לי את הזמן, אומר לי להיות דייקן ועוזר לי להבין את מושג הזמן.